"אני נוסעת לגזיאנטפ בעוד שלושה חודשים אתה בא"? שאלה אותי נוף בשיחת טלפון. "בטח!" עניתי ללא היסוס, למרות שאני לא טוב בתיכנון לטווח ארוך. היום הגיע. ארזתי מזוודה ויצאתי אל שדה התעופה. גזיאנטפ, אדנה… ארץ של קבב ובקלאווה פיסטוק בכל פינה .

חשבתי רק על אורפא, חרן , אור כשדים ארצו מולדתו של אברהם אבינו וגם של סבתי וסבי. לא היתה לי שום כתובת לבית או שכונה ממנה באו סבתא וסבא אבל את הכתובת של אברהם  ידענו גם הגענו.

על גבעה שמשקיפה למרחקים כשבסופן אפשר לראות בדמיון את סוריה, עמדנו נוף, אחיה שאדי, צבי ואני, ערבים ויהודים, כל אחד בדרכו, והתייחדנו עם זכרון גנטי. עם אבינו עם ארצו ומולדתו, זה היה רגע שנספג לי בגוף ששתה כל טיפה ממנו. ראיתי אותי שם נולד, במרחבים עם אופק, רוח נושבת בשקט על פני הארץ, הרגשתי שחזרתי הביתה, זה היה הרגע שלי עם עצמי.

הסיבוב בטורקיה שהחל בהיכרות עם מקורות משפחתי הפך עד מהרה למסע משותף של נוף ושלי במקומות מהם מורכבת ההיסטוריה האישית של שנינו.  חברות לצד אהבה לאוכל ולאופן שרק אוכל יכול לספר את סיפורו של מקום.

כשחזרנו היה ברור שזה שאנחנו ממשיכים את שיתוף פעולה ומעבירים אותו למטבח שלי ב"יפו תל אביב" לשני ערבים של מיוחדים של אושר.

בנינו תפריט עם מנות טורקיות קלאסיות (כמעט בגרסתן המקוריות מחבל ארץ זה) והוספנו  אדפטציות מקומיות ועכשוויות יותר עם חומרי הגלם מדרום מזרח טורקיה שעושים את כל ההבדל: פיסטוקים עם טעם מובחן ועמוק, מולסה של דובדבני "וישנייה" ורכז רימונים מזן מיוחד של רימונים המיוצרים בשיטות מסורתיות, בעבודת יד ובעלי ארומה יוצאת דופן. אושר במטבח וכיף אמיתי לבשל.

טעימה קטנה מהתפריט:

קלמרי ״ עלי אנזק״ ממולא, חצילים ויוגורט

זיתינגלי דולמה, חצילים ממולאים באורז ובמחית פלפלים מבושלים ברכז רימונים ומיץ וישנייה

טליאטלה פיסטוק ירוק בחמאת מרוות בר ומרציפן

מנטי תפוחי אדמה, תרד, רוטב יוגורט כבשים וגבינת טולום

קבב ״סבזילי״ מוגש על לחם טאבון

ל ה ת ר א ו ת 

חיים.