ערב חג ניקיונות וגעגועים

חודש לפני ערב החג הבית כזירת מלחמה,  זמן ה״גיהינום״ של הילדים:-). אמא שלי , וכל שכנותיה… היו נכנסות לטירוף ניקיונות וסידורים, ואנחנו הילדים היינו נכנסים לכוננות ספיגה.

פסח מגיע ! ואיתו המאבק על ניקיון וצחצוח הבית. פאנלים, חלונות, כיסאות, ארונות, שטיחים, ״סמי חייב לבוא לסייד״ אמרה אמא, הכל חייב להיות לבן,  אין פינה שלא תטופל, אין פירור שלא ישאב, אמא כמפקדת על יחידת קומנדו ואנחנו… לא מזיזים דבר שלא נאמר, מקשיבים, הולכים על קצות האצבעות, משתדלים לא לעצבן, לא ללכלך, לא לשנות, בעיקר לרצות… כי הכל חייב להיות מצוחצח, פסח כאן.

לצד שגעון הניקיונות היה גם חן גדול, התחדשות, אביב, קניות, הבית מתחדש המטבח מתחדש, וגם אני. בפסח היו קונים לי נעליים חדשות. אני זוכר את חנות הנעליים ״נעלי פיל״ בה היו קונים לי כל שנה נעליים חדשות לליל סדר, וחולצה לבנה בחנות שלידה. כל ילדי השכונה היו מצוחצחים, נקיים, בבגדים חגיגיים, מחכים לחג. והבישולים… זה כבר  השלב השני במבצע ה״צבאי״ והמוצלח של אמא.

יש מאכלים שהיו רק בפסח, חומרי גלם שנקנו רק לכבוד שולחן החג. בפסח אמא שלי הרשתה לעצמה לקנות לשולחן דברים יקרים ואחרים ממה שהרשתה לעצמה כל השנה. טלה, אפונה ירוקה טרייה, ארטישוק… דאגה לשולחן עמוס במאכלים. אהבתי מאוד את שולחן החג הזה ואני מתגעגע אליו מאוד.